דמיון אות וא”ו לאות זי”ן

כיון שהספק הוא אם היא וא”ו או זי”ן, א”כ יש שתי אפשרויות שהתינוק יקרא, או ו’ או ז’, ואם קרא אות אחרת שכלל לא היה עליה ספק כגון רי”ש, או כ”ף או יו”ד, אין קריאתו מועילה כלל, ואמרינן שתינוק טפש הוא. כדמוכח מרבותינו הראשונים, שהתינוק מועיל רק במקום שיש ספק, וכמ”ש בסה”ק יריעות שלמה (ח”ב כלל ח הערה 18 ד”ה ומה שכתבנו). ע”ש.

וכן מצוי דבר זה לפעמים כאשר מרגילים את התינוק באותיות המזוזה, לפני ששואלים אותו על האות המסופקת, [עיין בסה”ק יריעות שלמה ח”א (פרק י”ג סעיף י’], ומראים לו אותיות שהן כשרות ללא כל ספק, ואז קורא את אחת מהן כאות אחרת, כגון שאומר על כ”ף פשוטה, רי”ש, בודאי שאין להתחשב בקריאתו, שהרי אין לנו ספק כלל על צורת האותיות הכשרות במזוזה, וכל מה שהראינו לו הוא כדי להרגילו באותיות הקטנות. ולכן בנד”ד יש להראות את האות לתינוק אחר.