בתפילין
א. יעשה את השיטות שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת, בין בתחלת השיטה ובין בסופה ואפילו אות אחת, משום “זה אלי ואנוהו”.
ב. יזהר שלא יכתוב שלוש אותיות חוץ לשיטה, אף אם הן מיעוט התיבה.
ג. שתי אותיות שהן תיבה אחת, לא יכתוב חוץ לשיטה, אבל לכתוב אות אחת ממנה מותר. ואם התיבה בת שלוש אותיות מותר לכתוב ממנה שתי אותיות חוץ לשיטה אף שהן רוב התיבה.
בספר תורה
ד. נזדמנה לו תיבה בת עשר אותיות או פחות או יותר, ולא נשאר מהשיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף, אם יכול לכתוב את חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב, ואם לאו, מניח את המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה, ומנהג הסופרים שלא להשאיר מקום פנוי, אלא שמושכים ומרחיבים האותיות כדי לסיים בסוף השיטה.
ה. כל הנאמר בסעיפים א’ עד ד’ אינו אלא למצוה מן המובחר, אבל אם כתב בדיעבד אפילו תיבה שלימה חוץ לשיטה, כל שהיא נקראת עם אותה השיטה שבאותו העמוד ולא עם העמוד האחר שבצידה, כשר. ואם לא נקראת עם אותה שיטה, או שהכתב ממלא את כל הגליון שבין דף לדף, שאז לא ידע הקורא אם לקרוא התוספת לתחלת השיטה שבעמוד השני או לסוף השיטה שבעמוד הראשון, פסול.
במזוזה
ו. אם יצא חוץ לשיטה בצורת קובה או זנב, דהיינו שהשיטות הולכות ומתקצרות או הולכות ומתרחבות באלכסון, יש אומרים שאם היציאה היא כשיעור תיבה שלימה, פסול, ואם כשיעור י’ או ו’, כשר. ובפחות מתיבה, צ”ע. ופוסל בשלוש שיטות, ואפילו אם יצא מצידה האחד של המזוזה.. וי”א שאם עשה כקובה או כזנב משני צידי המזוזה, אף אם ננקוט דלאו דוקא בכל המזוזה או ברובה, אלא אפילו בשלוש שיטות סמוכות, היינו דוקא כשניכר לעיני הרואה בבירור כמו ציור, שהשיטות מתקצרות והולכות או מתרחבות והולכות, ושיעורו כחצי תיבה ממוצעת בגודל אותיותיה שהיא כתיבה אחת בצירוף משני צידי המזוזה, אבל פחות מזה כשר. וכשמתרחבות או מתקצרות בצידה האחד של המזוזה ימין או שמאל, יש להקל בפשיטות עד כשיעור תיבה אחת שלימה ממוצעת בגדלה שנוספת על השיטה הקודמת, [וכמעט שאין זה מצוי במזוזות דידן שהגליון בשמאל קצר מאוד] וכן עיקר ועיין בהערה.
ז. מותר לתקן קובה או זנב על ידי הארכת קצוות האותיות באופן שלא תתקלקל צורתן. אבל אין מועיל לעשות נקבים במקום הריוח כדי להכשיר, שהרי לא תשתנה צורת הקובה או הזנב.
יציאת אותיות השם
ח. אותיות של השמות הקדושים צריכות להיות כולן בתוך השיטה ולא יצא מהן כלל חוץ לשיטה. ואם יצאה אות אחת, כשר. אבל יותר מזה, פסול. ואם כתב את כל השם חוץ לשיטה, כשר. וכן אם יצאו האותיות הנטפלות לשם חוץ לשיטה כשר.
ט. אם בשורות שלמעלה או למטה מן השם יש אות רי”ש או דל”ת, יכול למשכן ולהרחיבן עד השם ולהכשיר, ודי במשיכת שלש שיטין. וכן אם כתב רק שיטה אחת ובשיטה השניה יצא השם חוץ לשיטה, יעשה שרטוטים אחרים וימשכם שיהיו ארוכים עד כנגד השם, ואין קפידא בזה ששורה ראשונה קצרה יותר.
תליית תיבות
י. טעה ודילג תיבה או יותר בספר תורה יכול לתלותה בין השיטין מעל למקומה הראוי לה באופן שהקורא רואה ויודע את סדר הקריאה, אבל לא יכתבנה בין דף לדף. ועתה נוהגים הסופרים שלא לתלות אלא גורדים בשיטה וכותבים שם את החסרון. ובמקום שהיתה תלויה ורוצה הסופר לעשות יותר יפה, מותר למחוק בשורה ולכתוב את הטעות שם, משום “זה אלי ואנוהו”.
יא. שכח לכתוב את השם, תולה אותו בין השיטין, ואם מקצת השם כתוב בשיטה ומקצתו תלוי, פסול. ואם האותיות הנטפלות לשם תלויות, כשר.
יב. יש אומרים שבתפילין ומזוזות אין תולין אפילו באופן שתהיה הכתיבה כסדרן, כגון שהיה צריך לכתוב תיבות “מימים ימימה” וראה שלא נשאר לו עוד שיעור פרשה פתוחה, על כן תלה תיבת “ימים” למעלה בין השיטין ואח”כ כתב למטה בתוך השיטה תיבת “ימימה”, פסול. ויש מתירים ונוהגים כדעה ראשונה.
