המקבל מכתב ובו שמות ישובים ואנשים שיש בהם אותיות כשמות הקדושים האם מותר להשליכו לאשפה או שצריך לגונזו, וכן כשכותבם האם מותר לכותבם כדרכם או שצריך לעשות מקף כגון נהרי-ה עובדי-ה?

Home מאגר שו”ת בית ההוראה אות א אותיות המקבל מכתב ובו שמות ישובים ואנשים שיש בהם אותיות כשמות הקדושים האם מותר להשליכו לאשפה או שצריך לגונזו, וכן כשכותבם האם מותר לכותבם כדרכם או שצריך לעשות מקף כגון נהרי-ה עובדי-ה?

כתב המאירי בקרית ספר (מאמר שני ח”ג) וז”ל: יש מן השמות שאע”פ שהן באותיות  של שם, כוונתם לשם חול ונמחקים, כגון, נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז.א) זבח לאלהים יחרם (שמות כב.יט) וכיוצא באלו. עכ”ל. ומקור הדברים במסכת סופרים (פ”ד ה”ד) וכל שמות ההדיוטות שאותיותיהן כאותיות השם, הרי אלו נמחקים. ע”ש. וכ”כ התשב”ץ  (ח”א סימן קעז) כל השמות הנאמרים בע”ז כגון “לא יהיה לך אלהים אחרים”, “לא תשתחוה לאלהיהים”, ועבדתם שם אלהים אחרים” וכיוצא בהם, נמחקים. ואפילו שמות מלאכי האל מותר למוחקם, וכל שכן שמות בני אדם, כגון צורי שדי, ועמנו אל ואליה, וכיוצא בהם, אע”פ שהם נקראים בשם הב”ה, שמות בני אדם הם ולא נתקדשו. ע”ש. וכ”כ בשו”ת מהרשד”ם (יו”ד סימן קפו) שנשאל על סופר שהיה צריך לכתוב בספר תורה תיבת יהיה וטעה וכתב שם הוי”ה ב”ה, אם מותר למחוק הוא”ו ולעשותה יו”ד, והשיב ברור כשמש שמא שאסרו למחוק שם מהשמות, לא אמרו אלא כשנכתבו בכוונה לשם קדושה ממש, ולא אותיות ותיבות שיש בהם אותיות משם ולא נכתבו לכוונת קדושת השם, דאי לא תימא הכי, כל מקום שיהיה כתוב “אל” יהיה אסור, שהן אותיות המורים על השם אל, והוא מהשמות שאינם נמחקים וכן כל תיבה שיש בה שתי אותיות יו”ד ה”א סמוכות זו לזו כמו יהודה או יהודוך, יהיה אסור למחוק, שהן אותיות י”ה שאינו נמחק, וזה דבר שאין לו שחר,  וכן יש לדקדק מלשון הרמב”ם (פ”ו מהלכות יסודי התורה) וז”ל כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב”ה לוקה מן התורה מדקאמר שם כו’, ולא אמר אותיות שם, משמע ודאי דוקא כשנכתב לשם שם קדש אבל כל שנכתב לכוונת אחרת אפילו שהם אותיות השם ממש נמחקים, וכן נראה בפירוש מפרש”י, שכתב בגמרא על ההיא ברייתא דסוף שבועת העדות, וז”ל: ת”ר כתב אלף למד מאלהי”ם הרי זה אינו נמחק, ופרש”י כתב אלף למד מאלהי”ם שהתחיל לכתוב אלהי”ם וכתב אלף למד ואע”פ שלא גמר את השם שהרי שתי אותיות הללו שם לעצמו. עכ”ל. ואם איתא שבכל אותיות שנכתבו והם מורות על שם אינם נמחקים, למה ליה למימר שהתחיל לכתוב אלהי”ם, לא היה לו לרש”י אלא להניח הברייתא כפשטה, שמי שכתב אלף למד אינו נמחק בשום צד כיון ששתי אותיות הללו שם לעצמו, אלא ודאי שאינו תלוי באותיות אלא כשנכתבו לשם קדושת שם, והר”ן העתיק דברי רש”י אות באות ולישנא דברייתא נמי הכי דיקא, דקאמר כתב א”ל מאלהים, ולא אמר כתב א”ל או יו”ד ה”א, אלא דמשמע דכשכתב האותיות ולא אתכוין לשם אין שם קדושה. עכ”ד. ע”ש. וכ”כ הרב בני יונה (סימן רעו אות יט) כל שם שנכתב לשם חול ממש אלא שהוא באותיות כשמות הקדושים, כגון: והייתם כאלהים, וכן אדנירם, אפילו שעדיין לא כתב “רם” נמחק. וכן כשבא לכתוב יהודה ושכח להטיל בו דל”ת, שחשב כשכתב את הדל”ת שצריך לכתוב ה”א האחרונה, רשאי למחוק הה”א האחרונה ולכתוב דה. ע”ש. וכן אם רצה לכתוב אלוקים בקו”ף וכתב רק “אל”, נמחק, כמ”ש בשו”ת שבט הקהתי (ח”ד סימן רנו).